הגישור כתפיסת עולם

האם גישור הוא מקצוע, או אולי עיסוק; האם מדובר במקצועיות או במקצוענות; האם זו פרנסה; למה כולם לומדים גישור או מדברים על גישור; האם לומדים מודלים טכניים- שלביים רק כדי לפתור סכסוכים בין תובע לנתבע ? שאלות אלו ורבות כמותן צצות ועולות במוחנו לנוכח סערת הגישור המתרחשת בשנים האחרונות בישראל. 


מצד אחד יש הרבה סימנים לכך שהגישור אמור להיות מקצוע: הוקם המרכז הארצי לגישור ויישוב סכסוכים במשרד המשפטים, הוקמה עמותת מגשרי ישראל, הוקמו מרכזי ומשרדי גישור, כ- 10,000 איש (בהערכה זהירה) עברו קורסי הכשרה בגישור, אמנת גישור נחתמת, בתי המשפט מפנים (אם כי לא בהיקפים גדולים מידי) תיקים ו/או בעלי דין להליכי גישור. 


מצד שני, מעט אנשים יחסית עוסקים בגישור כמקצועם העיקרי (ישנן הערכות שבקרבם, אלו העוסקים בהדרכות גדול מאלו שעוסקים בגישור ממש), הלמידה עדיין לא הגיעה לרמה של רכישת מקצוע במונחים של מקצועיות ומקצוענות. 
לנוכח בלבול אפשרי זה בקשנו להציע שנ אפיקי מחשבה- האחד, עוסק בגישור בהיבטים המקצועיים שלו ואילו השני עוסק בתפיסת העולם של הגישור (או במילים אחרות מה אנחנו יכולים לקחת מהגישור לתוך החיים שלנו). 


אנו מניחים שלאחר שלב הינקות של התחום, ההבחנה תהיה ברורה וטבעית. אותם המבקשים לעסוק בגישור כמקצוע, ילמדו אותו לעומק ובאופן יסודי ויפנו לעצמם את הזמן על מנת באמת לעסוק בו ולצבור בו גם ידע מתמשך ומוניטין. 


אך הרוב, יפנו לתחום כדי להסתייע בתפיסת עולם נפלאה זו לשיפור איכות החיים שלהם- האישית והמקצועית. הלמידה בתחום בעיקר תסייע ללומדים לקחת את הכלים והמיומנויות שהם חלק מ"ארגז הכלים" של המגשר ולהכניס אותם ל"ארגזי כלים" אחרים- להתמודדות עם בעיות ניהוליות ומקצועיות מחד ועם בעיות אישיות מאידך. המנהל לדוגמא, לא צריך להתמודד עם השאלה כיצד לנהל נכון הליך גישור מובנה ועשיר, אלא להתמודד עם השאלה כיצד יוכל לנהל טוב יותר בעזרת כלי גישור וטכניקות של הקשבה אקטיבית, הורים לדוגמא, יוכלו להעזר בכלים שרכשו בגישור בכדי להתמודד טוב יותר עם הקונפליקטים הנוצרים מטבעם בינם לבין ילדיהם.